Book of Jubilees 5

Chapter 5

א ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה, ובנות יולדו להם:
1 And it came to pass when the children of men began to multiply on the face of the earth and daughters were born unto them,
ב ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים:
2 that the angels of God saw them on a certain year of this jubilee, that they were beautiful to look upon; and they took themselves wives of all whom they chose, and they bare unto them sons and they were giants.
ג והחמס מלא את הארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רומש על האדמה:
3 And lawlessness increased on the earth and all flesh corrupted its way, alike men and cattle and beasts and birds and everything that walketh on the earth
ד כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם ויחלו לטרוף איש את אחיו:
4 -all of them corrupted their ways and their orders, and they began to devour each other,
ה והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום:
5 and lawlessness increased on the earth and every imagination of the thoughts of all men (was) thus evil continually.
ו וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וכל בשר השחית את סדרו ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ:
6 And God looked upon the earth, and behold it was corrupt, and all flesh had corrupted its orders, and all that were upon the earth had wrought all manner of evil before His eyes.
ז ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה:
7 And He said: "I shall destroy man and all flesh upon the face of the earth which I have created."
ח ונוח לבדו מצא חן בעיניו:
8 But Noah found grace before the eyes of the Lord.
ט ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם:
9 And against the angels whom He had sent upon the earth, He was exceedingly wroth, and He gave commandment to root them out of all their dominion,
י ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים:
10 and He bade us to bind them in the depths of the earth, and behold they are bound in the midst of them, and are (kept) separate.
יא ועל בניהם יצאה דת מאת פניו, למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים:
11 And against their sons went forth a command from before His face that they should be smitten with the sword, and be removed from under heaven.
יב ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:
12 And He said "My spirit will not always abide on man; for they also are flesh and their days shall be one hundred and twenty years."
יג וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו, ויחלו להכות איש את אחיו עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ ועיני אבותיהם רואות:
13 And He sent His sword into their midst that each should slay his neighbour, and they began to slay each other till they all fell by the sword and were destroyed from the earth.
יד ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה':
14 And their fathers were witnesses (of their destruction), and after this they were bound in the depths of the earth for ever, until the day of the great condemnation when judgment is executed on all those who have corrupted their ways and their works before the Lord.
טו וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם:
15 And He destroyed all from their places, and there was not left one of them whom He judged not according to all their wickedness.
טז ויעש לכל ברואיו קרב חדש ונכון, אשר לא יחטאו לעולמים לכל קרבם וכל איש יצדק במולדתו לעד:
16 And He made for all His works a new and righteous nature, so that they should not sin in their whole nature for ever, but should be all righteous each in his kind alway.
יז ועונש כולהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה:
17 And the judgment of all is ordained and written on the heavenly tables in righteousness
יח וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה אם לא ילכו בה, העונש כתוב לכל קרב ולכל דור:
18 --even (the judgment of) all who depart from the path which is ordained for them to walk in; and if they walk not therein judgment is written down for every creature and for every kind.
יט ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ, באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל:
19 And there is nothing in heaven or on earth, or in light or in darkness, or in Sheol or in the depth, or in the place of darkness (which is not judged);
כ כל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם:
20 and all their judgments are ordained and written and engraved.
כא את הגדול ישפוט כגדלו ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו:
21 In regard to all He will judge, the great according to his greatness, and the small according to his smallness, and each according to his way.
כב ולא יקח שוחד, באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר:
22 And He is not one who will regard the person (of any), nor is He one who will receive gifts, if He saith that He will execute judgment on each:
כג וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט:
23 if one gave everything that is on the earth, He will not regard the gifts or the person (of any), nor accept anything at his hands, for He is a righteous judge.
כד ועל בני ישראל כתוב וחרוץ לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם:
24 [And of the children of Israel it hath been written and ordained: If they turn to Him in righteousness, He will forgive all their transgressions and pardon all their sins.
כה כתוב וחרוץ, כי כל מודה ועוזב פשעיו ירוחם פעם אחת בשנה:
25 It is written and ordained that He will show mercy to all who turn from all their guilt once each year.]
כו אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול:
26 And as for all those who corrupted their ways and their thoughts before the flood, no man's person was accepted save that of Noah alone; for his person was accepted in behalf of his sons, whom (God) saved from the waters of the flood on his account;
כז כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צֻוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו:
27 for his heart was righteous in all his ways, according as it was commanded regarding him, and he had not departed from aught that was ordained for him.
כח ויאמר ה' ימח כל אשר בחרבה, מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ:
28 And the Lord said that He would destroy everything which was upon the earth, both men and cattle, and beasts, and fowls of the air, and that which moveth on the earth.
כט ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול:
29 And He commanded Noah to make him an ark, that he might save himself from the waters of the flood.
ל ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו, ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית:
30 And Noah made the ark in all respects as He commanded him, in the twenty-seventh jubilee of years, in the fifth week in the fifth year (on the new moon of the first month).
לא ויבוא אליה בשנה השישית בו בחודש השני בראש החודש השני:
31 And he entered in the sixth (year) thereof, in the second month, on the new moon of the second month,
לב עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב:
32 till the sixteenth; and he entered, and all that we brought to him, into the ark, and the Lord closed it from without on the seventeenth evening.
לג וה' פתח שבע ארובות שמים, להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:
33 And the Lord opened seven flood-gates of heaven, And the mouths of the fountains of the great deep, seven mouths in number. And the flood-gates began to pour down water from the heaven forty days and forty nights,
לד וגם מעיינות התהום העלו מים, עד כי מלא כל העולם מים:
34 And the fountains of the deep also sent up waters, until the whole world was full of water.
לה ויגברו המים על הארץ, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים על כל ההרים הגבוהים:
35 And the waters increased upon the earth Fifteen cubits did the waters rise above all the high mountains,
לו ותרום התיבה מעל הארץ, ותלך על פני המים:
36 And the ark was lift up above the earth, And it moved upon the face of the waters.
לז ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים, חמישים ומאת יום:
37 And the water prevailed on the face of the earth five months-one hundred and fifty days.
לח ותלך ותנח על ראש הלובָר, אחר הרי אררט:
38 And the ark went and rested on the top of Lûbâr, one of the mountains of Ararat.
לט ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה, וארובות השמים נכלאו:
39 And (on the new moon) in the fourth month the fountains of the great deep were closed and the flood-gates of heaven were restrained;
מ ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ, וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום:
40 and on the new moon of the seventh month all the mouths of the abysses of the earth were opened, and the water began to descend into the deep below.
מא ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים:
41 And on the new moon of the tenth month the tops of the mountains were seen,
מב ובראש החודש הראשון נראתה האדמה וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, בשבוע החמישי בשנה השביעית בו:
42 and on the new moon of the first month the earth became visible.<br>And the waters disappeared from above the earth in the fifth week in the seventh year thereof,
מג ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ:
43 and on the seventeenth day in the second month the earth was dry.
מד ובשבעה ועשרים יום בו הסיר את מכסה התיבה, וישַלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש:
44 And on the twenty-seventh thereof he opened the ark, and sent forth from it beasts, and cattle, and birds, and every moving thing.
Previous ChapterNext Chapter